מי שמכיר אותי יודע שלפני כשנתיים וחצי מצאתי אהבה גדולה - את גימל שלי (גל, בן זוגי שהוא אגדה בפני עצמה), גבר גרוש עם שלושה ילדים שקשה שלא להתאהב בהם ומיד.
נכנסתי לבית מלא, כמו שאומרים, ואני - שכל חיי השתוקקתי להאכיל ולהתנסות מצאתי את עצמי מוציאה אותו מהמטבח די בבעיטה בטענה שזוהי ממלכתי הבלעדית (כלים כמובן הוא עושה, ואפילו נהנה מזה. מתנה משמיים!).
מצאתי את עצמי בדילמה מתמשכת, מה ילדים אוהבים לאכול???
התחלתי לחפש בכל מקום אפשרי את התשובה לשאלה הגדולה הזו שהייתה לי לאתגר ענק.
לפני פגישתי איתו ועם ילדיו האתגר הגדול היה להכין מאכלים מורכבים, כאלה שדורשים טכניקות של מקצוענים, כאלה שצריכים להתכונן אליהם ימים שלמים עד לסיום הכנתם. התעניינתי באוכל לא מושג, כזה שמעורר את יצר הסקרנות עד קצה יכולתו.
ופתאום, כשניסיתי להאכיל את החבר'ה האלה בביף בורגניון ביין אדום משובח ונתחי בשר מובחרים ויקרים להחריד (ולהכעיס!) ראיתי שאין לי פרטנרים, זה היה גדול מידי,מוגזים מידי בשביל חבר'ה צעירים שרוצים את האוכל הפשוט, המתובל בפשוטות, הממלא (שאני קוראת - האוכל המנחם).
באותו הרגע נפל האסימון - אוכל של יום יום זה כבר לא אוכל של 'שבת' - כזה שמתארגנים לכבודו ומוציאים עליו ימים שלמים של חיפושים בשווקים ומעבירים את שאר הזמן במטבח בזיעה, ובסופה מתיישבים עייפים ומותשים אל מול שולחן האוכל כשבן זוגי מנסה לשכנע אותם לטעום לפחות...
אוכל של יום יום הפך למוצר מבוקש אצלנו במטבח (במקרר, בפריזר ובארונות ) ואני אצתי רצתי לביצוע המשימה, בתחילה בבאסה ולאחר מכן כאתגר שמלווה אותי עד היום והוא, הוא זה שגרם לי להתחיל לכתוב.
האוכל שאני מפטפטת עליו כאן הוא אוכל פשוט בלבד, כזה שכל אחד יכול לעשות במינימום זמן ובמינימום בלאגן, כזה שאפשר לאכסן זמן ארוך יחסית לרגעי חירום וכזה שניתן להכין לכל השבוע למשפחה שלמה. אוכל של פחות רושם ויותר למילוי הבטן עד לארוחה הבאה.
מסתבר, שהרבה אמהות מכינות את הקציצות ברוטב עגבניות (אמא שלי מעולם לא הכינה, וחבל) ניסיתי עשרות מתכונים (תודה חבר'ה ובן זוג יקר על שהסכמתם להיות שפני הנסיונות, לא שהייתה לכם יותר מידי ברירה...)
ולמתכון הזה הגעתי בזיעה:
כדורי בשר ברוטב עגבניות (כ- 25-30 כדורים)
לכדורים
500 גרם בשר טחון - בהחלט קפוא מתאים (עגל, בקר או הודו אדום - עוף לא יעבוד במתכון הזה, הוא יצא יבש מידי)
בצל קטן פרוס דק מאוד (בדוק, ילדים לא מרגישים אותו)
1 ביצה
1 כף רסק עגבניות
1 כפית מלח
1 כפית פלפל שחור גרוס
חצי כפית פלפל לבן
כפית בזיליקום/אורגנו מיובש
חופן פירורי לחם (מכל סוג מתאים, אם אין שתי פרוסות לחם מושרות במים ללא הקרום סחוטות)
לרוטב
בצל גדול פרוס לקוביות
3-4 כפות שמן (אני משתמשת בקנולה שלא נשרף בטמפרטורות גבוהות אבל כל שמן צמחי אחר מתאים)
2 שיני שום פרוסות
כף בזיליקום /אורגנו מיובש
כף מלח
כפית פלפל שחור גרוס
רבע כפית סוכר (לטשטוש החמיצות של רסק העגבניות)
קופסת שימורים רכז עגבניות (רסק עגבניות)
2 כוסות מים
להגשה: ספגטי, אורז לבן
ועכשיו מכינים :
מכניסים את כל מצרכי כדורי הבשר לקערה גדולה ולשים עם הידיים (אין ברירה, זו השיטה הטובה ביותר)
כשהתערובת אחידה מכניסים אותה למקרר (עוטפים את הקערה בניילון נצמד).
לסיר עמוק ורחב (סוטאז') מוסיפים שמן, בצל, שום, מלח ופלפל ומערבבים עד שהבצל מזהיב - על אש בינונית.
מוסיפים כף מרכז העגבניות מערבבים היטב עד שהרכז תופס את השמן ואת הירקות. לאחר מכן מוסיפים את שאר הרכז ומערבבים היטב (זהירות - זה קופץ, זו נטייה של הרסק ומיד זה יפסק).
מוסיפים את המים, הסוכר והאורגנו (או בזיליקום) המיובש.
מערבבים מידי פעם ומשארים את הסיר סגור.
חוזרים לכדורים - מוציאים את התערובת מהמקרר.
מרטיבים את הידיים במעט מים ומתחילים לכדרר כדורים בגודל כדור פינג פונג ומעבירים לצלחת :
כשכל הכדורים מוכנים, פותחים את מכסה הסיר ו'שותלים' אותם ברוטב, ממז מכניסים אותם פנימה - שם שוקעים לבד.
סוגרים את המכסה, מידי 10 דקות תפתחו את המכזה, תראו שהכל טוב, שלא חסר מים (כי אז התחתית של הסיר נשרפת, עדיף שיהיה יותר מידי מים מפחות מידי, מקסימום בסוף אפשר לעשות רביכה עם כף קמח וכמה כפות של הרוטב - זו לא תורה מסיני! ולכן תמיד אפשר לתקן.
מרגע הכנסת הכדורים - 40 דקות והם מוכנים, אני אוהבת להשאיר עוד כרבע שעה, הרוטב הופך מלא ועשיר יותר. לבחירתכם.
לאחר סיום הבישול אני מעבירה את הכדורים וחלק (כרבע) מהרוטב לקופסת אכסון ומכינה ספגטי (לינגוויני הולך טוב אצלנו במשפחה, אבל בהחלט מספר 8 עושה את העבודה). מכניסה את הספגטי המוכן לשארית הרוטב, מחממים מעט על הגז ומוציאים.
זו ארוחה פשוטה, מחממת את הלב. עבודה? זה לא!
תודה לכם משפחה יקרה שלי, שאפשרתם לי לשמח אתכם.
בפוסט הבא אכתוב לכם על טארט צרפתי עם קרם וניל משגע ופירות קיץ שאין מי שלא אוהב (וההכנה? 20 דקות עבודה ברוטו).
ועד כאן עד לפטפט הבא.
שלכם, עדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה