יום רביעי, 11 בספטמבר 2013

במיה בקלי קלות (או: אחרי שנים של פחד אזרתי אומץ והכנתי במיה מעולה!!!)

במיה... ירק שלא שמעתי עליו מעולם (אבל מעולם!!!) לפני שצאתי את ביית הוריי (שניחשתם נכון - לא אכלו במיה בימי חייהם), פגשתי אותו לראשונה בשוק מחנה יהודה האגדי בירושלים, השוק המדהים הזה בעל הניחוחות המנשבות מכל עבר, כורדים, תימנים, מרוקאי, פולנים, עיראקים, רומנים, פרסים וטורקים חיים ובועטים בו מזה שנים רבות, והם אלו שעושים את השוק הזה למה שהו - קיבוץ גלויות יהודי אחד גדול.

שם, לראשונה, פגשתי בירק המדהים הזה - שיצא לו שם של 'בעל סוד', כזה שלא כל אחד מהרחוב יכול לרכוש ולהכין ממנו משהו (כמו שאני אומרת - 'נעשה איתו כבר משהו...) אלא כזה שצריכים להכיר את רזי הכנתו לעומק (ולצבור טיפים על טיפים שונים ומשונים על מנת שהוא - יצליח).

למשל, טיפ שקיבלתי מאישה ממוצא כורדי היה להניח את הבמיה אחרי הניקוי בבגאז' המכונית מכוסה על מנת שמהר יתייבש (כמו שתראו מיד - לייבוש של הבמיה יש משמעות בהצלחתה), אז לא - לא עשיתי זאת אבל מצאתי טיפים סבירים קצת יותר...

במיה היא כזו - או שמתים עליה או שלא יכולים לסבול אותה. אין אדם שהוא 'באמצע'.

המרקם של הירק הזה הוא מוזר, מעט רירי (ואותו אנחנו מפחיתים לפני הבישול בטכניקות סבתאיות מדופלמות), בעל מרקם מוזר (כמו של שעועית שבושלה זמן רב) ובעל טעם אגדי משגע, מלא, עשיר, בייתי מאוד ו...- ניחשתם מנחם (כו שאני תמיד אומרת).

במיה - כל השלבים (וזה רק נראה הרבה עבודה, זה שטויות...)

במיה - תבשיל במיה בעגבניות 

1 ק"ג במיה

לרוטב:
קופסת שימורים רכז עגבניות
1 בצל גדול
6-7 שיני שום פרוסים
1 כפית מלח
1 כפית פלפל לבן
1/4 כפית כמון
1 כף סוכר
כוס מי ברז
אפשרות - פלפלונים חריפים מיובשים או טריים (תלוי למה אתם מסוגלים)

מה עושים? מטפלים בבמיה על מנת שלא תצא רירית

יש כל מיני גרסאות לניקוי וטיפול, אני מציעה לכם את השיטה הכי נוחה (לי כמובן...)
מנקים בזהירות עם סכין קטנה וחדה את הבמיות. בשורש הבמיה יש גבעול ועליכם לקצוץ אותו (אבל לשמור טוב טוב על הבמיה שלא תפגע... לא להוריד את הראש אלא רק את הגבעול).
לאחר שסיימתם את כל הבמיות, נקו אותם טוב טוב במים זורמים והכניסו אותם לקערה עם מעט מיץ לימון.
לאחר כחצי שעה שטפו והעבירו למגבת נקייה, נגבו אותם עד כמה שאפשר עד שרוב הנוזלים יבלעו במגבת.

ישנם מביני עיניין שיעבירו את הבמיות עכשיו לתבנית ויעבירו לכמה שעות בשמש.

חשוב לציין ככל שהבמיה יבשה יותר בהכניסה למחבת הרי זה משובח - כך היא לא /תתפוצץ/ אלא תשמור על צורתה. אצל מביני העניין בתחום הבמיה זה כמו להכין אורז לבן 'אחד אחד' והמחבת תיחרך ... אז יידעתי אתכם, שזה חשוב לאנשים מסויימים (לי פחות).

מעבירים למחבת חמה לכמה דקות תוך בחישה מתמדת - החלק הרירי של הבמייה יצא ממנה והיא תהיה בשלה לבישולה (יצא חרוז!).



לרוטב 

מחממים במחבת מעט שמן זית ומוסיפים בצל, שום ותבלינים (כמו שרוב המתכונים מתחילים...)

 
 מוסיפים את רכז העגבניות והסוכר תוך כדי בחישה וכעבור כדקה גם את המים
מרתיחים מעט את הרוטב המתהווה וכאשר האחרון מגיע לביעבוע, מחלישים את האש ומוסיפים את הבמיה


כך מבשלים את הבמיה כשעה על האש, מידי פעם בוחשים ובודקים אם אין צורך להוסיף מעט מים (שלא יתייבש) או תבלינים שלא מודגשים מספיק.

כעבור שעה תבשיל הבמיה מוכן, האופן הקלאסי בו מגישים אותו הוא על אורז לבן


גיוונים - אפשר בהחלט לשלב את הבמיה ברוטב של קציצות ברוטב העגבניות ויצא פיצוץ!

אל תפחדו - אפילו במיה אפשר להכין, ואפילו לא רע, על הפעם הראשונה!
יאלה, אני זזה להכין לגימל הרעב צלחת :)

תבשלו ואל תפחדו - גם אתם יכולים :)
שלכם, עדי  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה